נשות הכותל מבעד לעדשת ההלכה

בשבוע שעבר הוציא בית המשפט העליון צו תקיף המחייב את המדינה לקדם תוכניות תקועות זה זמן רב להקמת רחבת תפילה שוויונית קבועה בכותל המערבי, ובכך החריף מאבק משפטי-דתי הנמשך עשרות שנים סביב השאלה מי קובע את אופיו של האתר הקדוש והנגיש ביותר ביהדות. הפסיקה כבר עוררה תגובות נגד פוליטיות ויוזמות חקיקה מחודשות שמטרתן לצמצם את השפעת בתי המשפט על הסדרים דתיים במקום.

במרכז המחלוקת המתמשכת עומדת תנועת "נשות הכותל", שנוסדה בשנת 1988 במטרה לקדם את זכותן של נשים להתפלל במקום לפי מנהגי הרפורמים. מנהגיהן—כגון תפילה בקול, לבישת טלית ותפילין וקריאה בספר תורה—עוררו פולמוס חריף. תומכיהן רואים בהן סמל לחירות דתית ולפלורליזם, בעוד מבקריהן רואים בפעולותיהן אתגר למסורת רבת־שנים. לאורך השנים עתירותיהן הובילו לפסיקות משפטיות, למשאים ומתנים ממשלתיים ולשינויים מדיניים, והפכו אותן לאחד הגורמים המשפיעים במאבק המתמשך על זכויות תפילה בכותל.

במאמר זה לא ננסה להצדיק את כוונותיהן הפרובוקטיביות, אשר מעוררות התנגדות ברורה מסיבות רבות: שאיפתן לערער מנהגים מבוססים, נכונותן לחלוק על גדולי הרבנים מכל החוגים, והכאב שהדבר גורם לרבים בכלל ישראל הרואים בכך פגיעה בקדושת המקום, ועוד. תחת זאת נתמקד בלב הדיון ההלכתי—האם נשים רשאיות, מבחינה הלכתית, לקיים את המצוות המדוברות.

________________________________________

תפילין
האם נשים חייבות או רשאיות להניח תפילין? נשים אינן חייבות, שכן מצווה זו היא מצוות עשה שהזמן גרמא, מאחר שאינה נוהגת בשבת וביום טוב. ואף שאפשר היה לטעון שרשאיות לקיימה מרצונן, הרמ״א (סימן ל״ח סעיף ג׳) כותב שנשים אינן מניחות תפילין, ופוסקים רבים מוסיפים שאם אישה מבקשת להניח תפילין יש למונעה מכך.
אף שהגמרא (עירובין צ״ו) מספרת שמיכל בת שאול הניחה תפילין, מפרשים רבים מבארים שמעשיה לא התקבלו כנוהג הראוי.

________________________________________

ציצית
גם מצוות ציצית היא מצווה התלויה בזמן, שכן אינה נוהגת בלילה. מצד הדין אישה הרוצה בכך יכולה ללבשה, אולם הרמ״א (סימן י״ז) כותב שאין לה לעשות כן, מפני שיש בכך משום יוהרא. נוסף על כך, לפי תורת הקבלה מצווה זו שייכת דווקא לגברים, ונשים אינן בכלל עניינה (רב פעלים בשם האר״י). התרגום (יונתן בן עוזיאל) כותב שנשים הלובשות תפילין או ציצית עוברות על האיסור של “לא ילבש גבר שמלת אשה”.

________________________________________

עלייה לתורה
אישה גם אינה עולה לתורה. כך נאמר בברייתא בגמרא (מגילה כ״ג ע״א):
“הכל עולין למנין שבעה, ואפילו קטן ואפילו אשה; אבל אמרו חכמים: אשה לא תקרא בתורה, מפני כבוד הציבור.”
מכאן שחכמים הגבילו עליית נשים. לגבי תחילת הברייתא, הנראית כמתירה, המאירי מבאר שהאפשרות הייתה קיימת בעיקרון רק בזמן המשנה, אז רק הראשון והאחרון היו מברכים, ולכן אישה יכלה לעלות באמצע בלי ברכה. לאחר שתיקנו שכל עולה מברך לעצמו—אין עוד אפשרות כזו, כי אינה מחויבת בקריאה ואינה יכולה לברך. דעה נוספת בראשונים, מהר״ם מרוטנבורג, מסבירה שההיתר נאמר רק כשאין גברים; אבל כשיש גברים, סוף הברייתא קובע שאסור שתעלה. כך כתב גם היעב״ץ.

________________________________________

מניין
נשים אינן מצטרפות למניין ואינן משלימות מניין כשיש תשעה גברים. הטעם הוא שמקור דיני דבר שבקדושה נלמד מן הפסוק “ונקדשתי בתוך בני ישראל”, שחז״ל קישרו לעשרת המרגלים—שהיו עשרה אנשים ולא נשים.

________________________________________

כיפה
יש מן הנשים הלובשות כיפה. לבישת כיפה תיחשב אף היא בכלל האיסור של “לא ילבש גבר שמלת אשה”.

________________________________________

הימנעות ממחלוקת ופירוד
איסור נוסף הוא לנהוג באופן שונה מן הציבור, הידוע כאיסור “לא תתגודדו”. משמעותו שאין לנהוג במנהגים שונים משל בני הקהילה או המקום, כדי למנוע פירוד, מחלוקת או מראית עין של “שתי תורות”. כלל זה מחייב אחידות במנהגים ציבוריים, הלכתיים וקהילתיים, במיוחד בעניינים שבין היחיד לציבור.

________________________________________

דברי סיום
לסיום נדגיש את המובן מאליו: נשים אלו אינן פועלות במסגרת ההלכה, וההלכות שנסקרו אינן מכוונות כלפיהן. מטרת הדברים היא עבורנו—להבין מהו הפגם ההלכתי ומדוע הוא נחשב פגם. זאת מלבד העובדה שמעשיהן נראים כמכוונים לעורר התגרות כלפי מי שרואים בכותל ובקדושת ההלכה ערכים קדושים ועמוקים.